פסק-דין בתיק ת"ק 4658-09-11

1.         א.         לתובע דירה במושב בני ראם (להלן: "המושב"), אך נראה לבית המשפט, על פי התנהלות העניינים בקשר לאותה דירה וכפי שעוד יפורט להלן, שהתובע לא "שלט" על הנעשה בדירה זו ונעשו הסכמים בעל פה ומעדות התובע עולה, שהוא ידע שהדירה הועברה מהדייר הראשון - מר אברהם אברהם (להלן: "מר אברהם") לבחור בשם אלחנן ברק ברטוב (להלן: "מר ברטוב") (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 21-24).

            ב.         ביום 5.9.11 הגיש התובע כתב תביעה סתמי בו ביקש לחייב הנתבעים לשלם לו 21,991 ש"ח מבלי לפרט העובדות עליהן משתית הוא תביעתו, מבלי לפרט את סכום הסעד הנתבע ואף מבלי לצרף מסמך רלוונטי כלשהו לכתב התביעה.

                        ביום שנקבע לדיון - 26.2.12 - הבין התובע את הערת בית המשפט על אופן הגשת התביעה ובו ביום ביקש התובע להגיש כתב תביעה מתוקן והיות והנתבעים ממילא לא התייצבו במועד שנקבע, למרות שהגישו כתב הגנה, התיר בית המשפט לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן.

            ג.          לכתב התביעה המתוקן, שהוגש בחודש ינואר 2012, צירף התובע תצהיר מטעמו והגדיל את סכום התביעה לסך של 31,330 ש"ח, תוך צירוף דף המפרט את ריכוז חובותיו של הנתבע, הכולל את המרכיבים הבאים: חוב שכירות בעד 9 חודשים, מחודש מאי 2011 ועד ינואר 2012 סך של 25,200 ש"ח (לפי חישוב של 9 חודשים כפול 2,800 ש"ח לחודש), חוב חשמל משוערך בסך של 3,190 ש"ח, חוב ארנונה למועצה בסך 161 ש"ח, חוב למושב בסך של 1,559 ש"ח ( הכולל חוב לחודש ינואר 2012 בסך של 1,343 ש"ח בתוספת סך של 216 ש"ח "כמו חודש שעבר"), חוב ביוב (תיקון) בסך של 1,000 ש"ח ופתיחת תיק בסך של 220 ש"ח.

2.         הנתבעים הגישו כתב הגנה לכתב התביעה הראשון ולאחר שהתובע הגיש כתב תביעה מתוקן, הגישו הנתבעים כתב הגנה מתוקן, אך אין הבדל משמעותי בין ניסוחי כתבי ההגנה, שכן בשניהם טענו הנתבעים, שיש לדחות את התביעה, בהיותה תביעה סתמית, חסרת כל בסיס עובדתי ו/או משפטי ובין היתר, העלו הנתבעים הטענות העיקריות הבאות:

            א.         הנתבעת לא התקשרה מעולם בהסכם כלשהו עם התובע ,אין לו לתובע עילת תביעה נגדה. הנתבעת אינה עושה שימוש בדירה, אלא לנה לעיתים אצל הנתבע. הנתבעת לא התחייבה לשלם לתובע ואין היא חייבת דמי שכירות לתובע.

            ב.         א)         הנתבע התקשר בהסכם עם התובע לפיו קיבל הנתבע את הדירה למגורים לתקופה של 4 שנים, החל ב- 15.3.09 וכלה ב- 15.3.13. הדירה הייתה מיועדת להריסה ולא ראויה למגורים ובשל כך, אף פטרה המועצה את התובע מלשלם ארנונה. הנתבע התחייב לשפץ את הדירה תמורת דמי השכירות שיהיה עליו לשלם.

                                    לטענת הנתבע הוא גם השקיע סכומי כסף גדולים ומרץ רב לצורך שיפוץ הדירה. הדירה שופצה, חוברה לחשמל ומים.

                        ב)         על אף שהיה הסכם בין התובע ובין הנתבע לפיו משוחרר הנתבע מתשלום דמי שכירות עד תום תקופת השכירות, שילם הנתבע לתובע כספים כמחווה של רצון טוב, כאשר היה ברור לצדדים, שכל תשלום ייזקף לזכותו של הנתבע בתום תקופת השכירות הראשונה.

                                    כמו כן, שילם ומשלם הנתבע את הוצאות החשמל במועד. הנתבע הוא זה הרשום במועצה כמחזיק הדירה ולכן גם אם קיימים חובות, אלה רשומים על שמו - מה גם שאין הנתבע חייב כספים למועצה ולא עבור חשמל.

3.         לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שצורף לכתב התביעה המתוקן ולזה אשר הוגש במהלך הדיון, הגעתי למסקנה, שיש לקבל את התביעה בחלקה.

            המסמכים שצרף התובע לכתב התביעה תרמו להגשת תביעה בלתי ברורה ומבולבלת, יען כי בגוף התביעה לא פרט התובע את כל העובדות הרלוונטיות על הקשר בין אותם האנשים ששמם נזכר במסמכים המצורפים ובין התובע, אלא רק בעדותו בבית המשפט, נתן - פה ושם - התובע הסברים על שרשרת ההשכרות בדירתו - עד שהגיעה השכירות לנתבע בתיק זה.

            בטרם אחליט לגופו של עניין, אביא להלן את העובדות, כפי שאלו עולות הן מהמסמכים והן מעדותו של התובע:

            א.         למרות שהתובע הגיש כתב תביעה מתוקן, עדיין טען ביום הדיון - 18.3.12 - שיש לו עוד תיקון ותוספת והוא יגיש זאת בנפרד (מתי בדיוק חשב התובע להגיש התיקון והתוספת?).

                        בעדותו, הצהיר התובע כך: "הם גרים אצלי בבית ולא משלמים עד היום" ובהצהרה זו לא דק התובע פורתא, שכן בכתב התביעה אמר התובע, שבדרך כלל שילם הנתבע פחות או יותר בזמן את דמי השכירות ורק החל מ- 10.5.11 הפסיק לשלם (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 14-15 לעומת האמור בכתב התביעה).

            ב.         א)         בכתב התביעה טען התובע, שהנתבע גר בדירה מחודש מרץ 2009, אך בפועל צירף התובע הסכם שכירות - חלקי - שנחתם  ביום 5.6.08 המוכיח, שקודם לכן - משנת 2008 הושכרה הדירה למר אברהם - ובשנת 2009 גר כביכול מר אברהם, יען כי על פי הסכם השכירות שצורף, השכיר התובע ורעייתו את הדירה למר אברהם לתקופה של 20 חודשים, מיום 20.6.08 ועד 10.2.10.

                                    בהסכם זה הוסכם בין הצדדים: "לפי הסכמת 2 הצדדים למשך תקופה זו לא ישולמו דמי השכירות בגין השקעתו בשיפוץ הבית (לא כולל גג)".

                        ב)         מהסכם שכירות זה - בין התובע ורעייתו ובין מר אברהם, אשר תחילת תוקפו מ- 5.6.08 ועד 10.2.10 כלל לא ברור, כיצד ועל סמך מה נכנס הנתבע להתגורר בדירה זו ממרץ 2009.

                                    הנתבע טוען, אמנם, שהתקשר עם התובע בהסכם לפיו קיבל את הדירה למגורים לתקופה של 4 שנים החל ב- 15.3.09 ועד 15.3.13 ובכך אכן אישר את טענת התובע, שהנתבע התגורר בדירה החל ממרץ 2009 אך כפי שעולה מטענות הצדדים - לא נערך הסכם בכתב.